אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

שלום ,

עברה שנה מאז אותה שבת נוראית. שנה שלמה שבה הפצע הלך והעמיק, התרחב והתפשט ועוד לפני שהחלה החלמה משמעותית הגיעו ימי הזיכרון (הלועזי, העברי, הלאומי, הממלכתי ועוד כל מיני).

לפני כמה ימים ציינו את חג שמחת תורה והשנה אין שמחה, קשה לחגוג, אנחנו תחת איום מתמשך והכאב רק הולך ומעמיק.

לטראומה יש קשר דואלי עם הזמן. מחד, האירועים הטראומטים הלא מעובדים נשארים בחווית הווה כלשהי ואינם עוברים במלואם לזיכרון לטווח ארוך, כאילו שאין זמן לטראומה. מאידך, אנחנו רואים שוב ושוב איך עונות השנה או ימי זיכרון בין אם מוגדרים וידועים ובין אם לאו מעוררים טריגר בקורבנות. לעתים נדמה שלטראומה יש שעון ביולוגי והיא זוכרת להרים ראשה כל פעם ש...

ימי זיכרון או יום השנה ידועים מראש ולכן אפשר לתכנן ולהתכונן אליהם. אחת הדרכים היעילות לכך יכולה להיות באמצעות עבודת עתיד שיכולה לשנות את התבניות הטראומטיות לאדפטיביות.

נפגשתי עם מטופלת שעזבה טיפול לאחר שיפור והרגשה טובה, מבחינתה הנושא טופל והיא המשיכה הלאה. לאחר מספר חודשים חזרה, שוב יש החמרה בתסמינים... עבדנו יחד מספר חודשים ושוב החליטה לסיים את הטיפול. לא עבר יותר מידי זמן, כמה חודשים והיא שוב פונה אלי לחזור לטיפול.

באחת הפגישות שוחחנו על הדפוס הזה של לחזור לטיפול לחצי שנה, לסיים ולעזוב ואז שוב לחזור. ניסינו להבין יחד מה אנחנו מפספסות. היא שאלה "איך זה שאנחנו מרגישות שהמטרות הושגו ואז כל שנה בקיץ אני חוזרת"... "כל שנה בקיץ? מה קרה בקיץ?" כך במקרה גילינו שבעצם יש סיבה ממש טובה ויש טריגר "עונתי", היות והאירוע מעורר הטריגר עמד להתרחש ממש בקרוב החלטנו להשלים את העיבוד עליו בעבודת עתיד כדי ליצור תבניות אדפטיביות.

ישנם פרוטוקולים רבים לעבודת עתיד וכל מיני אפשרויות ווריאציות שיש להתאים בהתחשב בנסיבות ובמיוחד בכמות המשאבים הזמינים של המטופלת.

בואו נבחן את הפרוטוקולים המוכרים ביותר לעבודת עתיד בעצימות משתנה-

1- התקנת משאב לעתיד RDI

רמת העצימות הנמוכה ביותר, על כן עבודה זאת מתאימה גם למטופלים מורכבים ומטופלים דלים במשאבים או שהמשאבים שלהם לא זמינים. בעבודה זאת אין חשיפה לטראומה ואין עיבוד אלא רק חיזוק משאב המיועד במדוייק לאירוע העתידי. העבודה נעשית בדמיון במהלכה המטפלת עוזרת למטופלת למצוא את המשאב החסר לצורך התמודדות טובה ויעילה יותר עם האתגר העתידי. הגירוי הבילטראלי הוא "מעט ולאט" והדגש הוא על הצלחה בהתמודדות עם האתגר. סוג זה של עבודה מתאים במיוחד בתחילת הקשר הטיפולי כאשר אין עדיין מספיק מידע להתחיל עיבוד, אולם יש מצוקה ואנחנו רוצות לחבר את המטופלת לכוחותיה. אפשרות נוספת היא להשתמש בפרוצדורה זאת לפני אירוע שהמטופל מודאג ממנה ואין מספיק זמן או כוחות להתנסות גם בעיבוד.

Korn & Leeds: Resource Development and Installation (RDI)

2- חיזוק משאב עבודת עתיד

ד"ר אודי אורן הלחים את העבודה של קורן ולידס עם הפרוטוקול הרגיל של פרנסין שפירו. פרוצדורה זאת היא בעצימות בינונית-נמוכה כי היא כוללת גם חיזוק משאב וגם עבודת עיבוד.

נתחיל בחיזוק המשאב הדרוש להתמודדות עם האתגר העתידי. לאחר שהמשאב הותקן נשאל את המטופלת "האם את יכולה לדמיין עצמך מתמודדת טוב יותר עם האתגר?" אם התשובה של המטופלת היא כן, נעבד את אירוע העתיד. כאשר נבחן את תמונת העתיד בשלב 3 של הפרוטוקול נעשה זאת ללא NC, ללא VOC וללא SUD. הגירוי בשלב 4 יהיה "הרבה ומהר". לאחר מספר סטים, כאשר לא מדווח שינוי או שיש רצף של אסוציאציות חיוביות נבדוק את הSUD בפעם הראשונה ומשם נמשיך כרגיל לפי הפרוטוקול.

במידה והמטופלת משיבה שלמרות חיזוק המשאב אינה מסוגלת לדמיין עצמה מתמודדת עם האתגר מעט טוב יותר נעבור לפרוטוקול רגיל במיקוד עתיד.

3- פרוטוקול רגיל במיקוד עתיד

הפרוטוקול הסטנדרטי של פרנסין שפירו מתאים לעבודת עבר, הווה ועתיד. עבודת עתיד מסוג זה היא עבודה בעצימות בינונית, העבודה מתמקדת בעיבוד אולם בדרך כלל נעשית לאחר שכבר נעשתה עבודה על העבר ו/או ההווה. כאשר נשתמש בו לעבודת עתיד, בשלב 3 של הפרוטוקול נשתמש בתמונה דמיונית, כל השאר מתקיים בהתאם לפרוטוקול הסטנדרטי.

4- פלאש פורוורד FF

דה יונג ידוע בנועזות שלו והוא מזמין אותנו לעבוד עם המטופלים על האפשרות הגרועה ביותר של המצב. עבודה זאת היא עבודה בעצימות גבוהה, היא מערבת עיבוד על הפחד הכי גדול של המטופל, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. כאשר נשתמש בו לעבודת עתיד, בשלב 3 של הפרוטוקול נשתמש בתמונה דמיונית, כל השאר מתקיים בהתאם לפרוטוקול הסטנדרטי.

Flashforwards, De Jongh

עם המטופלת שחזרה לטיפול כל שנה בקיץ בחרתי להתחיל בעבודת FF, ההכרות העמוקה שלנו, הניסיון בעיבוד אירועים טראומטיים והאמון ביננו גרמו לי להאמין שאם נוריד את האופציה הכי גרועה מהשולחן, תיפתח הדרך, וכך היה. המטופלת העלתה בדמיון את הפחד הכי גדול שלה וסיפרה תיאור דמיוני שהיה שחזור מוקצן של אחד האירועים הטראומטיים המקוריים של פגיעה מינית אשר קרתה בקיץ במסיבת יום ההולדת של אמה. עבדנו על זה עם NC של "אני בסכנה", PC "זה כבר נגמר, היום אני יודעת להתמודד, לשמור על עצמי ולבקש עזרה כשצריך". הVOC היה 3, הרגש היה פחד, בושה ואשמה. SUD היה 10. במהלך העיבוד השתחרר בכי רב, היה רעד ועלו גם זכרונות מטיפולים קודמים בהם עיבדה את האירוע המקורי כולל "שימוש חוזר" בדרכי פתרון שכבר מצאה בעבר. בשלב מסויים שהייתה תקיעות השתמשנו בשזירות במימד התמה של שליטה "מה היית עושה לו(לפוגע)?" "מה היית אומרת לו(לפוגע)?". לקראת סוף המפגש הטיפולי, הSUD היה 4 ולא היה זמן לעוד סדרה של סטים לעיבוד. השתמשתי בשזירת העתיד "איך זה יהיה אם תתמודדי עם זה בצורה יעילה יותר" ובהמשך גם בשאלה "איזה כוח או תכונה, משאב או יכולת יש לך כשאת מגיבה כך בצורה יעילה יותר". את המפגש סיימנו בחיזוק המשאב שעלה. את שאר החומרים השארנו במיכל.

במפגש הבא, שהיה יומיים לפני המסיבה, הSUD על הפחד הכי גדול היה 5. הקדשנו כ15 דקות לעיבוד של האירוע בעזרת העמסה מסיבית על זיכרון העבודה (EMDR 2.0) והSUD ירד ל-0. הPC הנבחר "אני יכולה להתמודד, אני מספיק חזקה" VOC עלה אחרי שני סטים ל-7 והגוף היה נקי לאחר שני סטים נוספים.

את הזמן שנותר לסוף הפגישה הקדשנו לחיזוק המשאב שאיתרנו בפעם שעברה "אני לא נשארת לבד ויכולה ללכת או לבקש עזרה מתי שאני צריכה". הזמנתי את המטופלת להריץ "וידאו מנטלי" שבו היא משתמשת במשאב בכדי להגיב בצורה יעילה וטובה יותר עבורה. לאחר מכן, הוספנו לוידאו גם הפרעה קטנה והיא הריצה שוב את הסרט בדמיון. התרגיל לווה בגירוי BLS של חיבוק פרפר. שמתי לב שלמרות ההנחיות שלי לתופף לאט ובעדינות, היא משנה את הקצב ובחלק מהזמן היא מתופפת מהר יותר ולאחר מכן לאט יותר. אח"כ סיפרה לי שבזמן ההתמודדות תופפה מהר.

ביום המסיבה המטופלת שלחה לי תמונה מהמסיבה וסיפרה שדיברה עם אמא ועם האח הגדול והוחלט להודיע לדוד הפוגע לא להגיע למפגש. המשפחה של המטופלת ידעה על הפגיעה, אבל לא היתה מודעת לטריגר שכל מפגש מעורר. כאשר המטופלת התחזקה וביקשה את עזרת המשפחה הם נעמדו לצידה ונתנו לה גיבוי ותוקף.

נפגשנו עוד כמה חודשים עד שהחלטנו לסיים את הטיפול. בקיץ שלאחר מכן היא לא חזרה לטיפול, רק שלחה ד"ש ותודה.

יש כל מיני אפשרויות ווריאציות שיש להתאים בהתחשב בנסיבות. תמיד כדאי לעבוד כמה שיותר לפי הפרוטוקול, כאשר המציאות לא מאפשרת לעבוד לפי הפרוטוקול נוכל להתגמש ולהתאים את ההתערבות לצורך של המטופלת.

כל מקרה לגופו וכמו שאנחנו אומרות תמיד

להתאים את הפרוטוקול למטופל ולא את המטופל לפרוטוקול.

שמנו לב שהניוזלטר שלנו הוא דוגמה חיה לטיפול מורכב, יש תוכנית, יש פרוטוקול אבל המציאות מחייבת התייחסות, התגמשות והתאמה. במקור תכננו לעבור יחד על שלבי הפרטוקול הסנדרטי, ואנחנו עוד נעשה את זה. בפועל, התהפך הסדר ואחרי העמקה במשאוב עברנו לעבודת עתיד עוד לפני שנגענו בעבר או בהווה. מענין לאן עוד נגיע...

ואיך אצלך? משתמש/ת בעבודת עתיד? מצליח/ה לעבוד לפי הפרוטוקול? נשמח לשמוע במייל חוזר על החוויות שלך. בניוזלטר הבא נגיב להתייחסויות שלכן ונמשיך את הרחבת שלבי ההכנה עם התייחסות לקשר הטיפולי - אם לא יהיו הפתעות מיוחדות...

שלב 8 : ממשיכות לעבד - המחשבות והשיתופים שלכן

ענת: קראתי בדיוק אחרי מפגש עם מטופל וזה כל כך התאים. הוא מפחד שאם יסלח לעצמו הוא עשוי לשכוח ולחזור על פגיעה שפגע. אז עזר לי בעיקר החלק שמדבר על כך שבעקבות עיבוד, האדם "רואה" את כל חלקי הסיטואציה, כולל תפקידו שלו, כאילו הוא צופה מלמעלה, ומרגיש חלק משלם גדול יותר שאינו אישי; נתפס "סדר גדול יותר". סליחה זו מתעוררת לעתים קרובות כאשר מטופלים מבינים כי סליחה היא לא שכחה. זה ממש עושה סדר. תודה רבה. מתנה גדולה

מיכל: בטיפול הנרטיבי יש אמצעי נרטיבי להרחבת הסיפור של המטופל שנקרא-

שולחת לכן שיר שמהדהד את עבודת העתיד הזו.

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.